<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ד'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
פסק ר"ת כל לעצמי אני מתיר גבינות הגוים בחלב שחולבין לעשות גבינו', אבל בחלב שחולבין לאכילה ולכותח אני אוסר, דאין גזירת גבינה אלא משום ניקור וכבר בטלה גזיר' ניקור, כדמשמ' בשיכרא דארמאה [ע"ז ל"א ע"ב], ולניקור נחש לא חיישינן, והשת' דקיבת נביל' שרי, לעור לא חיישי'. ופסק דמחק רש"י דחלב קיבה פירשה בעלמ', והחזרתיו והעמדתיו מדגר' בספרי' ישני' ובפר"ח, הא דפריך רש"י ומוקמי' ליה דלא שהה במעי כדי להעמיד בו, לפיכך איני יודע במליחה איסור, ועוד שהוא נאכל מחמ' מילוח ומעשים בכל יום שבקדירה שמעמיד בה הגוי מעמיד בה ישר' ובדפוסיהן מגבנין, לפי שאין אנו חוששין למליחת קיבה ולמליח' דפוס.
<h2>דף עד.</h2>
בפ' בת' דע"ז, אילו דברים אסורין ואיסורן בכל שהוא, נר' דכולהו הוו כל שדרכו לימנות מדחשיב שור הנסקל דחשיב ליה בפ' התערובות [ע"ב ע"א] כל שדרכו, ויין נסך מיירי בחביות פתוחות, דאי סתומות הא תנא ליה הת' בפ' הערל [פ"א ע"ב] ובפ' קמא דביצה [ג' ע"ב], ואותן ו' דברים שמקדשין כדאמרי' בגמ' וליתני אגוזי פרך הא תנא ליה התם. ועוד נראה דאותן ו' דברים שמקדשי' לחכמי' ואותן י' דברים שמקדשין לר' מאיר, אפי' הוו כל שדרכו שנינו, מקדשין מחמת חשיבותן ולא בטלי, ואפי' לא הוו איסורי הנאה, כגון אם היו כל אותן י' דברים לר' מאיר וו' דברים לרבנן של תרומה, וכן מוכח בירוש' [ערלה פ"ג ה"ה] דפריך על הא דתנן כל הראוי לערלה ערלה וליתני נמי הראוי לתרומה תרומה, אבל שאר דברים לא מקדשי אם הם מותרים בהנאה, אבל יכול להיות שאם היו כל שדרכן ואיסורי הנאה דמודו דמקדשי כתנ' דמתני' דאית ליה דבר שבמנין ואיסור בהנאה, ולהכי לא חשיב בירושל' [שם ה"ב] כ"א י' דברים מקדשי לר' מאיר ולא חשיב הנך דמתניתי' דהנהו דהתם מקדשי' אפי' אם היו מותרי' בהנאה דמחמת חשיבותן לא בטלי, והני דמתני' דלא חשיב כל כך, צריך שיהא דבר שבמניין ואיסורי הנאה כדאמ' בגמ'. ועוד נר' דחתיכה העשוי להתכבד חשוב כמו אותן (לדבריה') [ו' דברים] דמקדשי' אף בהיתר הנאה, והא דלא חשיב בהנהו ששה דברים, משום דלא שייך בה הראוי לערלה ערלה ולכלאי הכרם כלאי הכרם. מי' [תנא] דליטרא קציעו' פליג אמתני', דאי' ליה דבר שבמניין לחוד לא בטיל בלאו איסור הנאה, אע"ג דלא חשיבי כאותן י' דברים לר' מאיר וו' דברים לרבנן. הנה פי' כללו של דבר דה"פ בגמ' האי תנא מאי קא חשיב אי חשיב דבר שבמניין וכתנ' דליטרא קציעות ליתני נמי חתיכה של נבילה, והא דלא משני הא קתני לה התם פ' גיד הנשה [צ"ו ע"ב] וכו' וחתיכה שנתערבו עם חתיכות, משום דאיכא למימר דהתם מיירי בחתיכה ראויה להתכבד דחשיבה טפי כמו אותן ו' דברים כדפרי' לעיל, והכא מיירי בחתיכה שאינה ראויה להתכבד אלא שהיא דבר שבמניין, והכי מוקי לה התם [ק' ע"א] דפריך וליבטיל ברוב הניח' למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות מאי איכא למימר, ומשני שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחין, כלו' בחתיכה גדולה הראויה להתכבד, ומיירי מתני' דחשיבה כמו ו' דברים דלא בטלי אפי' בהיתר הנאה כדפרי' לעיל. והא דלא אמר התם תנא ליטרא קציעות היא דאמר דבר שבמניין וכו' כדמשנ' בזבחים פ' התערוב' [ע"ב ע"ב], משום דלא בעי לפלוגי אסתם מתני' דע"ז דבשאר דברים בעי תרתי דבר שבמניין ואיסורי הנאה וכולהו דפר' התערו' הוו איסורי הנאה, והשתא אתי שפיר לפי מה שסבור דבר שבמניין חשיבה אמאי תני חתיכת בשר בחלב הא תני ליה התם בפ' גיד הנשה, דלא קשה מידי דהתם מיירי בחתיכה חשובה הראויה להתכבד דחשיבה כאותן ו' דברים דלא בטלי, והכא בחתיכה שאינה ראויה להתכבד אלא שהוא דבר שבמניין, ומסי' דהאי תנא אית ליה תרתי דבר שבמניין ואיסור הנאה, ופליג' אתנא דליטרא קציעות דדבר שבמניין לחודיא לא בטיל. ומי' באותן ו' דברים דחכמי' אומ' או בי' דברים לר' מאיר בחתיכה הראויה להתכבד מודי תנא דמתני' דלא בעי תרתי, כ"א דבר שבמניין לחוד בעבור חשיבות. ופרי' וליחשוב נמי אגוזי פרך, ה"נ הוה מצי למיפרך מחבילי תילתן לר' מאיר, אלא ה"פ אפי' לא סביר' לתנא דמתני' כר' מאיר, מ"מ ליתני אגוזי פרך כרבנן דהוי נמי חידוש דאע"ג דהוי כל שדרכו לא בטלי, והשת' סבור דלא בטלי משום דהוי דבר שבמניין ואיסורי הנאה, ומשני הא תנא התם וכו', כלומ' דכל אותן דברים מחמת חשיבות לא בטלי אפי' לא הוי איסור הנאה כגון תרומה כדפרי' לעיל, אבל הנך דלא חשיבי כל כך בעי תרתי. ופרי' וליתני ככרות של בעל הבית לעניין חמץ בפסח, דקס"ד דתנא דמתני' סובר כרבנן דלא מקדשי בהיתר הנאה אלא ו' דברים, אבל ככרות של בעל הבית הוי כשאר דבר שבמניין שמקדשין באיסור הנאה ומשני הא תנא הת' ר' עקיבא מוסיף אף ככרו' של בעל הבית, וחשיבות' גורם שאוסר אף (באיסורי) [בהיתר] הנאה, מתני' כוותיה דכולהי סתימי אליב' דר' עקיבא. וכענין זה מצאתי שפי' הר' יעקב מאורלינש, והא דתני' בסוף הערל [פ"א ע"ב] חתיכ' חטאת טהורה שנתערבה עם מאה חתיכות של חולין טהורים לא תעלה, לא מיירי בחתיכה שאינה ראויה להתכבד, והיינו טעמא דלא תעלה משום דהוי דבר שבמניין דא"כ רישא דקתני חתיכה של חטאת טמאה שנתערב עם מאה חתיכות של חטאת טהורה אמאי (לא) תעלה, אלא נראה דהאי תנא דהתם פליג אמתני' דע"ז, וסבירא ליה דכל דבר שאינו מאותן ו' דברים לחכמים וי' דברי' לר' מאיר בטילי אפי' הם דבר שבמניין ואיסור הנאה, והתם איירי בחתיכה הראויה להתכבד דחשי' כמו ו' דברים והילכ' כשנתערבה בשל חולין לא תעלה דאם היתה בטילה היתה ראויה להתכבד. אבל כשיתערב במאה חטאות לא שייך להתכבד בפני אורחים כהני' אפי' אם היה בטל, דאין מחזיקין טובה זה לזה ד[ל]כל בני אהרן תהיה איש כאחיו, כדמשמע פ' גיד הנשה וכן נראה עיקר. ונר' דהילכתא כסתם מתני' דע"ז דבעי תרתי, וההיא נמי דפ' התערו' בעי תרתי ובפ' גיד הנשה מוכיח דבעי תרתי כדפרש' לעיל, מדמוקמי לה בחתיכה הראויה להתכבד ולא מוקי' לה כתנא דליטרא קציעות כההי' דהתערובו'. וא"כ נראה מתוך זה דתרנגולת נבילה שנתערב' עם שחוטות שכולם מותרות, לפי שבטילה ברוב ואפי' איסור דרבנן ליכא. מי' התוספו' פירשו בגיד הנשה גבי שאני גיד דבריא דשמא לחד גברא היה אסור. כדמוכח התם בהתערובו' דאפי' שור הנסקל לא חשיב את שדרכו מדפרי' התם ליבטיל ברובא הניח' למ"ד כל שדרכו אלא למ"ד את שדרכו וכו', ומשני בעלי חיים לא בטילי'. משמע כי לא הוי בעלי חיים בטלי והוי כל שדרכו למנות והוי דבר שבמניין דבטל, אי ליכא תרתי דבר שבמניין ואיסור הנאה. ועוד ראיה מפ' התערובו' [ע"ד ע"ב] דקאמר ר' אושעי' חבית שנתערבה במאה וחמשי' חביות ונפתחו מאה מהם נוטל כדי דימועה ושותה מהן והשאר אסורים עד שיפתחו, אלמא חביות פתוחות הוו דבר שבמניין בטל כיון דליכא תרתי. וכן מצי' בתשוב' ר"ת תרנגולת נבילה שנתערבה בשחוטות מההי' דפ' התערובות. וכן מצינו תשוב' מה"ר אברהם מטול שרבי' יצחק התיר אבל לא הביא כל אילו הראיות כך נ"ל יעקב בר שלמה זצ"ל. והרוצה להחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד כי כך עיק' כמו שפיר', כללו של דבר חתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים אינה בטילה כדבר שבמניין לא בטיל אם הוא איסורי הנאה כדפי' מורי.
